מה הבעיה עם התכנית הכלכלית של נתניהו?
מאת אורי סבח | בקטגוריה התקציב וסעיפיו, קריאת רשות יום חמישי 9 כיולי, 2009תקציב המדינה, חוק ההסדרים, רפורמה במיסוי, תהליכי ייעול, רפורמה במינהל מקרקעי ישראל – אוסף של מילים לא כל כך ברורות, שמנותקות בדרך כלל ממציאות היום-יום שלנו. אבל בסופו של דבר, המילים האלה משפיעות על הכיס של כולנו, ולא רק על הכיס – גם על אופי החברה שבה אנו חיים, על הבריאות שלנו, על הביטחון שלנו, על החיים שלנו. אז הנה הסבר קצרצר על חלק ממילות הקוד האלה, כדי שנדע טוב יותר על מה צריך להיאבק.
(זה מתוך הפלאייר המצוין שחיבר יונתן לקראת האירוע הערב):
ממה מורכבת התכנית הכלכלית של נתניהו?
[1] ספר התקציב (למעשה, ערמה של ספרים) – שבהם נקבעים הקיצוצים במשרדי הממשלה. מדובר בקיצוצים כמעט בכל משרדי הממשלה ודווקא בסעיפים החברתיים והסביבתיים החשובים ביותר. "כמעט בכל משרדי הממשלה" מכיוון שתקציב הביטחון וסעיפי ההתנחלויות ממשיכים לגדול גם בתכנית הזו.
[2] חוק ההסדרים (למעשה, ערמה של חוקים) – חוק המורכב מעשרות רבות של חוקים ורפורמות בנושאים כלכליים ולא כלכליים: משנים שיעורי מיסים, מפריטים שירותים חברתיים, מבטלים חוקים שכבר התקבלו ועוד ועוד. הכוח של חוק ההסדרים טמון בכך שמצביעים עליו בכנסת כמקשה אחת ובצמוד לתקציב – כך נמנע דיון בכל סעיף לכשעצמו, ומופעלת לגבי החוק משמעת קואליציונית הדוקה (משום שאי העברת התקציב בזמן משמעותה נפילת הממשלה). מדובר בכלי שמנוגד לכללי המשטר בארץ ואשר ספג ביקורת משפטית קשה. בניגוד לתהליך צמצומו בשנים האחרונות, חוק ההסדרים של נתניהו כולל סעיפים ונושאים רבים מאי פעם.
[3] חוקים בקידום מהיר (למעשה, חלק מחוק ההסדרים) – שורה של חוקים שהממשלה נאלצה להפרידם למראית עין מחוק ההסדרים, בגלל הלחץ המשפטי. בפועל גם הם מקודמים בכנסת בחקיקה מזורזת כחלק מהתכנית הכלכלית. כאן תוכלו למצוא למשל את הפרטת קרקעות ישראל.
מה כל כך גרוע בתכנית?
היא מורידה לנו את השכר (קיצוץ דמי ההבראה, תשלום נוסף למס הבריאות) ומייקרת את החיים (העלאת המע"מ, ייקור המים, ועוד);
היא לוקחת את כל זה מאיתנו, ונותנת לאלפיון העליון ולבעלי התאגידים (הורדת מס הכנסה לעשירים, וצמצום במס החברות);
היא מעמיקה את אי-השיוויון בחברה ופוגעת באוכלוסיה הערבית ובנשים (בשורה ארוכה של פגיעות בשירותים חברתיים, במימון רשויות מקומיות ערביות ועוד);
היא לא מתמודדת עם המשבר החברתי ורק צפויה להעמיק את האבטלה והעוני;
היא לא מתמודדת עם המשבר הסביבתי ולא נותנת סמכויות ותקציבים למשרד להגנת הסביבה;
היא מעמיקה את המשבר המדיני דרך תקצוב מאסיבי של ההתנחלויות ושל מפעל הכיבוש.
מה הקשר לדמוקרטיה?
[א] העברת עוד ועוד סמכויות שלטוניות מהציבור הרחב לידיים של אוליגרכיה כלכלית צרה (הפרטות נרחבות במשרדי הממשלה, במערכת הרווחה ובשירותים חברתיים נוספים);
[ב] שלילת זכויות אדם במסווה של תכנית כלכלית – חוק ההסדרים כולל שורה של צעדים אנטי-דמוקרטיים, שלילת זכויות מחשודים ואסירים, צמצום סמכויות הרשויות המקומיות והארכת שלטונן של ועדות קרואות, יצירת מנגנונים לשלילת קצבאות מזכאי הביטוח הלאומי, ולהטלת קנסות עליהם ללא כל הליך משפטי.
[ג] ביטול מהותי של עקרונות הדמוקרטיה (דיון ציבורי, השמעת התנגדויות, הכרעה מושכלת ומודעת). הממשלה דוחפת לשינויים דרמאטיים בחברה ובכלכלה בארץ במסע חקיקה חפוז וכוחני ובאמצעות חוק ההסדרים, בלי תהליך של ביקורת ציבורית ובחינה מקצועית, תוך זלזול גמור ביסודות הדמוקרטיה.
אני מקווה שמשהו מהמסר שלי יעבור.
היתה הפגנה זוועתית
באתי להפגנה נגד התקציב וחוק ההסדרים
ומצאתי את עצמי בהפגנה שמאלנית נגד הכיבוש ונגד הקפיטליזם.
עם כל הכבוד להתנגדות לפשעי הכיבוש (ויש כבוד), כאשר אדם מין השורה בא להפגין נגד התקציב, הוא מצפה לראות הפגנה נגד התקציב, לא נגד הכיבוש, לא נגד הימין, ולא נגד החימוש הגרעיני באיראן. וכן, אפשר להפריד בין הדברים! אל תחרטטו לי.
מה שעשיתם בהפגנה היה ירי ברגליים של עצמכם. יש המוני אנשים, גם בקרב המרכז והימין שמתנגדים לתקציב, במקום לכוון אל כלל האוכלוסיה, אתם התעקשתם לערב נושאים חיצוניים בהפגנות, ולכוון אותן לקהל היעד המצוצם שהוא השמאל הקיצוני הסוציאלי. הגישה הצדקנית הזאת תביא אתכם, כרגיל, להישגים מינורים וחסרי תוכן במקרה הטוב.
בהצלחה בהמשך…
להגיב להערה זו
ולי דווקא נמאס מניסיונות לסבן. כל עוד יש כיבוש לא תהיה כלכלה שיוויונית והוגנת. אנשים גם יודעים את זה בסך הכל.
שמחתי להיות במקום שמספר את הסיפור כפי שהוא ולא מפחד לדבר בקול ברור.
אם השמאל שילם על משהו לאורך השנים זה היה בניסיון לברוח מנושאים קשים בשביל לגייס אנשים מהימין.
בסוף, אנשים יודעים מי אתה גם כשאתה מנסה למרוח אותם, ומריחים את חוסר האמינות ואת הפחד שלך. עדיף להיות גאה בזהות הזאת ולשכנע בצורה ברורה בדרך שלך.
היה קצת לח, מצד שני, וקצת ארוך. יש במה להשתפר.
להגיב להערה זו
שניכם צודקים.
מצד אחד מי שמדבר על פשעי הכיבוש מאבד את היכולת לשדר ל-95% מהציבור היהודי בישראל ולכן על היכולת לשנות משהו במפה הפוליטית. תראו את חוכמתה של שלי יחימוביץ'
מצד שני מי שמשתתק לגמרי בנושאי הכיבוש הוא צבוע ומוצא את עצמו אחראי לתקומתו של פשיזם-לייט. תראו את אווילותה של שלי יחימוביץ'
זו בדיוק תקרת הזכוכית הנמוכה מאוד של "אפשר אחרת" – רוב האנשים שיגיעו ויתלהבו הם ממילא מצביעי חד"ש או מרצ, והאריזה החדשה והרעננה בהחלט מלהיבה, אבל כמה מצביעי ליכוד וש"ס היא תוכל למשוך – אפס.
איך שוברים את כיפת הזכוכית – אם הייתי יודע אולי הייתי ראש ממשלה.
היחיד שהתקרב היה עמיר פרץ ואנחנו יודעים מה יצא מזה בסוף (וגם איך קראו לו מצביעי חד"ש בהפגנות בזמן מלחמת לבנון).
להגיב להערה זו
אני חושב שהמאבק הוא על שוויון. וסולידריות. ודמוקרטיה. אלה "סיסמאות שמאלניות" שכל אדם יכול להבין, ואני חושב שרוב הציבור גם יכול להזדהות איתן.
שוויון בין בני אדם, גם בין יהודים לערבים. סולידריות עם בני אדם שנפגעים מהמדיניות הכלכלית – גם אני, גם אנשים שמתחת לקו העוני, וגם פליטים ומהגרי עבודה. ודמוקרטיה לכולם – בלי תנאים ובלי אבל.
אלון – אתה צודק שלא בכל הפגנה צריך להגיד רק "כיבוש כיבוש כיבוש", אבל מה לעשות שהוא רלבנטי מאוד גם למציאות החיים הכלכלית שלנו. הוא עולה לנו הרבה מאוד כסף, וצריך לממן אותו איכשהו.
גם טענות נגד קפיטליזם חזירי נראות לי קשורות למאבק נגד גזירות כלכליות, לא?
להגיב להערה זו
אורי,
במלים "המאבק הוא על שוויון. וסולידריות. ודמוקרטיה." הראית בעיקר את גודל האתגר
סליחה על הסטיגמות אבל למאבטח הרוסי / אתיופי שעומד בכניסה לדואר ובשירותו הצבאי היה מגבניק
א. אין כוח לשמוע את החברים התלאביבים שלך מדברים על פשעי הכיבוש (דיסוננס קוגניטיבי שהרי הוא-הוא היה נציג הכיבוש עד השחרור)
ב. לא מעניין בגרוש אי שוויון בהקשר של אפליית פלסטינים אזרחי ישראל, קל לו יותר להפנים את המסר שהם גיס חמישי. וחוצמזה לשיטתו אין שוויון חובות אז למה שיהיה בזכויות
ג. לא מעניין בגרוש סולידריות עם עובדי הדואר, אלה שיש להם וועד וקביעות ופנסיה (בניגוד אליו)
ד. דמוקרטיה? מה זה? זו הסיסמה הזו שהמיעוט (זהבה גלאון, אהרן ברק וכו) מנפנף בה כדי לכפות את רצון המיעוט על הרוב.
כאמור אין לי פתרון אבל נדמה לי שממעמקי תל אביב קשה לכם לראות את עומק הבעיה.
להגיב להערה זו
איתי – אין לך מושג כמה אני שמח לעזוב את תל אביב (עוד שבוע). ככה כבר לא יהיו לי "חבריםתלאביבייםסמולנים". וככה אני כבר לא אהיה "אתם-שם-הסמולנים-בתלאביב-שלא-יודעים-איך-נראים-החיים-מצפון-לירקון-וממזרח-לאיילון". רבאק – הייתי בעיר המסריחה הזו רק 3 שנים. רוב החיים עברו עלי בקרית ים ובירושלים, עם גיחות קלות לחיפה. תן לי שחרור מהתווית התל אביבית הזו.
אני מקווה שאפשר לתת למאבטח הרוסי / אתיופי / דרוזי קצת יותר קרדיט ממה שאתה ואני נותנים לו בדרך כלל. אני חושב שהוא יודע שיש מדרג של דפוקים בחברה הישראלית (פלסטינים בשטחים -> פלסטינים בישראל -> לא יהודים בישראל -> עולים חדשים בישראל -> עולים ותיקים בישראל -> תושבי הפריפריה -> הסמולנים-בתל-אביב-שלא-מבינים-מהחיים-שלהם).
אני מניח שרוב האנשים (כולל אני) מתעניינים בחלק/רוב הזמן בשאלה "איך אני מטפס לשלב הבא בסולם". יכול להיות שהם עסוקים גם בשאלה "איך אני יכול לדפוק את האנשים שנמצאים מתחתי בסולם". אבל הם יודעים שיש סולם.
אני לא מתעלם מהבעיה שהעלית. גם אני לא יודע מה הפתרון. אבל אני חושב שאפשר לדבר עליה גם כאן, גם בתל אביב, וגם עם המאבטח בסניף הדואר.
ואגב – לגבי סעיף ג' שלך: כדאי להתחיל ולבקש מעובדי הדואר עם הקביעות והפנסיה (יש עדיין כאלה?) להפגין סולידריות עם המאבטח בכניסה, ולא בכיוון ההפוך. מנסיוני המועט במקומות עבודה (בתחום התקשורת), קשה לבקש מעובדים להפגין סולידריות כלפי הקולגות שלהם (הסמולנים-יאפים-תלאביביים-שאוכלים-אתם-באותן-מסעדות-מפונפנות-בשדרות-רוטשילד). אז הבעיה היא לא רק עם עובדי חברות כוח האדם והקבלן. הבעיה היא עם כולם.
להגיב להערה זו
אנחנו לא מכירים, אבל אני מכיר את הכתיבה שלך מהבלוג האישי ואני יודע שאתה לא "אחד מההם", ועדיין אתה בוודאי מכיר בכך שמסה קריטית כמו זו שנדרשה לייצר את אירועי אפשר אחרת אפשר לגבש כיום רק בתל אביב. רק בתל אביב אתה יכול לכרוך ביחד מסר עקבי נגד כיבוש + סוציאליסטי + ליברלי + סביבתי אמיתי ולקבל סדר גודל של מאות אנשים שיצאו מהבית ויגיעו לאירוע. לא רק שזה לא יעבוד בקרית ים, זה גם לא יעבוד בראשון לציון.
כדי לייצא את המהפכה של עיר לכולנו, אפשר אחרת וכו' לערים אחרות (יהודיות או ערביות) נדרשת מודיפיקציה רצינית ביותר, שלא נראה לי שמישהו מאיתנו יודע לעשות אותה. כל זמן שלא נכיר בכך נישאר בבועה סגורה, לא משנה לאיזה מקום נעבור דירה (שיהיה בהצלחה), כדוגמת בועות הבלוגרים תומכי חד"ש ותומכי תי"מ (כמוני)
בבחירות 2009.
לגבי היעדר סולידריות בחברה הישראלית אני מסכים במאתיים אחוז. הרבה אנשים חושבים שחמלה=סולידריות, והם טועים.
להגיב להערה זו