שמאלה |

נתניהו הבין פתאום שאין טעם להטיל מע"מ על ירקות ופירות (וגם על שירותי תיירות) וביקש להיות "קשוב ללב הציבור". פתאום נמצא הסעיף התקציבי שיאפשר לאוצר לוותר על הכנסות צפויות של 1.8 מיליארד שקל בשנה: אפשר להקטין במקצת את ההטבות לעשירונים העליונים – להקטין את מדרגת מס ההכנסה העליונה רק באחוז אחד ולא בשניים, וכך לעשות גם עם מס החברות.

אני רואה שיש עוד כמה שקלים פנויים בין העשירון השביעי לשמיני. נדאג לסחוט את המיץ גם מהלימון הזה

לכאורה – בשורה טובה. בעצם – קיבלנו גירסה מעודנת של אותה הצרה. מדרגת מס ההכנסה הגבוהה תופחת מ-46% ל-45%, מס החברות יופחת מ-26% ל-25% – שתי בשורות שיטיבו עם בעלי ההכנסות הגבוהות. כלל הציבור, ובעיקר השכבות הנמוכות, ישלמו מעתה אחוז אחד יותר מכל הוצאה, בגלל העלאת המע"מ מ-15.5% ל-16.5%. בקיצור – כמו שמרכז אדוה מציג את זה: הנטל עובר מבעלי שכר גבוה לבעלי שכר בינוני ונמוך. מי ששמח מדי על ביטול הגזירה על הפירות והירקות עלול לשכוח שהתקציב המוצע לוקח מהעניים כסף ומחלק אותו לעשירים.

אז איפה ההיגיון? ולמה אי אפשר לבטל את העיוות הזה? האם כדאי להוציא עוד כמה מיליוני שקלים כדי "להסביר" לציבור את המדיניות הכלכלית הבלתי סבירה הזו? ואולי הלקח מכל הסיפור הזה בכל זאת (קצת) חיובי? אם נצעק מספיק חזק, יכול להיות שנבטל גם את שאר הגזירות בהצעת התקציב?