שמאלה |

אין מה לומר. החבר'ה של עיר לכולנו עשו זאת שוב. מעכשיו, לראשונה בתל אביב, ולדעתי לראשונה בישראל – יכולים תושבים לדעת לאן באמת הולך הכסף של העירייה שלהם. כל נתוני התקציב של עיריית תל אביב הועלו לקובץ אקסל נגיש, נוח לתפעול, וכולם מוזמנים לפשפש בהם.

אם אתם תושבי תל אביב – לכו לבקר בתקציבולטור ותתחילו לנבור בו. אני בטוח שהרבה דברים מעניינים יצוצו. אם אתם לא תושבי תל אביב – לכו לבקר בתקציבולטור כדי לקנא קצת, וכדי ללמוד איך עושים דבר דומה לתקציב העירייה שלכם, ואולי גם לתקציב המדינה.

זה מה שנקרא דמוקרטיה אמיתית, שיתוף ציבור. לדעתי, זו גם ההוכחה שרק משוגעים יכולים לקדם את החברה האנושית, כי שום בן אדם שפוי לא היה מנסה לעשות משהו כזה.

גילוי נאות: חלק מפעילי עיר לכולנו פעילים גם באפשר אחרת. כן כן, הם לא רק משוגעים, הם גם אופטימים. תנו להם מחיאות כפיים.

תקציב המדינה, חוק ההסדרים, רפורמה במיסוי, תהליכי ייעול, רפורמה במינהל מקרקעי ישראל – אוסף של מילים לא כל כך ברורות, שמנותקות בדרך כלל ממציאות היום-יום שלנו. אבל בסופו של דבר, המילים האלה משפיעות על הכיס של כולנו, ולא רק על הכיס – גם על אופי החברה שבה אנו חיים, על הבריאות שלנו, על הביטחון שלנו, על החיים שלנו. אז הנה הסבר קצרצר על חלק ממילות הקוד האלה, כדי שנדע טוב יותר על מה צריך להיאבק.

(זה מתוך הפלאייר המצוין שחיבר יונתן לקראת האירוע הערב):

ממה מורכבת התכנית הכלכלית של נתניהו?

[1] ספר התקציב (למעשה, ערמה של ספרים) – שבהם נקבעים הקיצוצים במשרדי הממשלה. מדובר בקיצוצים כמעט בכל משרדי הממשלה ודווקא בסעיפים החברתיים והסביבתיים החשובים ביותר. "כמעט בכל משרדי הממשלה" מכיוון שתקציב הביטחון וסעיפי ההתנחלויות ממשיכים לגדול גם בתכנית הזו.

[2] חוק ההסדרים (למעשה, ערמה של חוקים) – חוק המורכב מעשרות רבות של חוקים ורפורמות בנושאים כלכליים ולא כלכליים: משנים שיעורי מיסים, מפריטים שירותים חברתיים, מבטלים חוקים שכבר התקבלו ועוד ועוד. הכוח של חוק ההסדרים טמון בכך שמצביעים עליו בכנסת כמקשה אחת ובצמוד לתקציב – כך נמנע דיון בכל סעיף לכשעצמו, ומופעלת לגבי החוק משמעת קואליציונית הדוקה (משום שאי העברת התקציב בזמן משמעותה נפילת הממשלה). מדובר בכלי שמנוגד לכללי המשטר בארץ ואשר ספג ביקורת משפטית קשה. בניגוד לתהליך צמצומו בשנים האחרונות, חוק ההסדרים של נתניהו כולל סעיפים ונושאים רבים מאי פעם.

[3] חוקים בקידום מהיר (למעשה, חלק מחוק ההסדרים) – שורה של חוקים שהממשלה נאלצה להפרידם למראית עין מחוק ההסדרים, בגלל הלחץ המשפטי. בפועל גם הם מקודמים בכנסת בחקיקה מזורזת כחלק מהתכנית הכלכלית. כאן תוכלו למצוא למשל את הפרטת קרקעות ישראל.

מה כל כך גרוע בתכנית?

היא מורידה לנו את השכר (קיצוץ דמי ההבראה, תשלום נוסף למס הבריאות) ומייקרת את החיים (העלאת המע"מ, ייקור המים, ועוד);

היא לוקחת את כל זה מאיתנו, ונותנת לאלפיון העליון ולבעלי התאגידים (הורדת מס הכנסה לעשירים, וצמצום במס החברות);

היא מעמיקה את אי-השיוויון בחברה ופוגעת באוכלוסיה הערבית ובנשים (בשורה ארוכה של פגיעות בשירותים חברתיים, במימון רשויות מקומיות ערביות ועוד);

היא לא מתמודדת עם המשבר החברתי ורק צפויה להעמיק את האבטלה והעוני;

היא לא מתמודדת עם המשבר הסביבתי ולא נותנת סמכויות ותקציבים למשרד להגנת הסביבה;

היא מעמיקה את המשבר המדיני דרך תקצוב מאסיבי של ההתנחלויות ושל מפעל הכיבוש.

מה הקשר לדמוקרטיה?

[א] העברת עוד ועוד סמכויות שלטוניות מהציבור הרחב לידיים של אוליגרכיה כלכלית צרה (הפרטות נרחבות במשרדי הממשלה, במערכת הרווחה ובשירותים חברתיים נוספים);

[ב] שלילת זכויות אדם במסווה של תכנית כלכלית – חוק ההסדרים כולל שורה של צעדים אנטי-דמוקרטיים, שלילת זכויות מחשודים ואסירים, צמצום סמכויות הרשויות המקומיות והארכת שלטונן של ועדות קרואות, יצירת מנגנונים לשלילת קצבאות מזכאי הביטוח הלאומי, ולהטלת קנסות עליהם ללא כל הליך משפטי.

[ג] ביטול מהותי של עקרונות הדמוקרטיה (דיון ציבורי, השמעת התנגדויות, הכרעה מושכלת ומודעת). הממשלה דוחפת לשינויים דרמאטיים בחברה ובכלכלה בארץ במסע חקיקה חפוז וכוחני ובאמצעות חוק ההסדרים, בלי תהליך של ביקורת ציבורית ובחינה מקצועית, תוך זלזול גמור ביסודות הדמוקרטיה.

נתניהו הבין פתאום שאין טעם להטיל מע"מ על ירקות ופירות (וגם על שירותי תיירות) וביקש להיות "קשוב ללב הציבור". פתאום נמצא הסעיף התקציבי שיאפשר לאוצר לוותר על הכנסות צפויות של 1.8 מיליארד שקל בשנה: אפשר להקטין במקצת את ההטבות לעשירונים העליונים – להקטין את מדרגת מס ההכנסה העליונה רק באחוז אחד ולא בשניים, וכך לעשות גם עם מס החברות.

אני רואה שיש עוד כמה שקלים פנויים בין העשירון השביעי לשמיני. נדאג לסחוט את המיץ גם מהלימון הזה

לכאורה – בשורה טובה. בעצם – קיבלנו גירסה מעודנת של אותה הצרה. מדרגת מס ההכנסה הגבוהה תופחת מ-46% ל-45%, מס החברות יופחת מ-26% ל-25% – שתי בשורות שיטיבו עם בעלי ההכנסות הגבוהות. כלל הציבור, ובעיקר השכבות הנמוכות, ישלמו מעתה אחוז אחד יותר מכל הוצאה, בגלל העלאת המע"מ מ-15.5% ל-16.5%. בקיצור – כמו שמרכז אדוה מציג את זה: הנטל עובר מבעלי שכר גבוה לבעלי שכר בינוני ונמוך. מי ששמח מדי על ביטול הגזירה על הפירות והירקות עלול לשכוח שהתקציב המוצע לוקח מהעניים כסף ומחלק אותו לעשירים.

אז איפה ההיגיון? ולמה אי אפשר לבטל את העיוות הזה? האם כדאי להוציא עוד כמה מיליוני שקלים כדי "להסביר" לציבור את המדיניות הכלכלית הבלתי סבירה הזו? ואולי הלקח מכל הסיפור הזה בכל זאת (קצת) חיובי? אם נצעק מספיק חזק, יכול להיות שנבטל גם את שאר הגזירות בהצעת התקציב?